דרכי פרשנות ראויות

בטרם נמשיך בדיוננו בנושא שיתוף הנכסים כפי שעלה מפסק הדין בפרשת בבלי , מן הראוי לעמוד על דברים אחדים נוספים בפרשת אזוגי , הנוגעים לדברים שיעמדו במרכז המשך דיוננו בכל הנוגע לפרשת בבלי . דברים אלה , עניינם דרכי הפרשנות הראויים בעולמה של פסיקת בתי המשפט : על מדוכה פרשנית זו של נוסח החוק לעומת כוונת המחוקק עמדו שופטי בית 57 משפט זה לא אחת , ומתוך עיון בדבריהם עולות לפנינו גישות שונות , דבר שאך טבעי ומובן הוא , שהרי הכלל שקבעו חכמים ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" הולם הוא בראש ובראשונה את דרכי הפרשנות של החוק והמידות שעל פיהם הוא נדרש , ואינה דומה ראייתו של שופט זה לראייתו של שופט אחר , הכל לפי העיניים החודרות ללב לבו של החוק , למגמתו ולמטרתו , ולא רק למשמעות הנראית על פני הדברים . יש הנוקטים בדרך הפרשנות המרחיבה , הרואים כחוות . 56 אזוגי , פ"ד לג , ( 3 ) עמ' 11 . 57 . 12 ראה לדוגמא ע"פ 112 / 50 יוסיפוף נ' היועץ המשפטי , פ"ד ה , ; 488 ד"נ 16 / 61 כרדוש נ' רשם החברות , פ"ד טז , ; 1217 ד"נ 3 / 62 שר הפנים נ' מוסא , פ"ד טז , . 2479 , 2470 ובהרחבה . א' ברק , פרשנות במשפט , חלק א , עמ' 1...  אל הספר