המשפט העברי - "האישה אינה כשבויה שתיבעל לשנוא לה"

נעיין בהמשכו של פסק הדין , במקצתם של דברים על עמדתו של המשפט 103 העברי נקודת המוצא לדיון היא , שבעניין החובה לקיים יחסי אישות מוטלת חובה על . 102 בעניין זה ראה גם דברי השופט הלוי בע"פ 353 / 62 הנ"ל , בעמ' , 219 מול האות ה . . 103 פרשת כהן , עמ' . 288 הבעל מדין תורה : "שארה כסותה ועונתה לא יגרע . " ( החובה המוטלת על הבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו היא נפרדת ונבדלת מחובת פרייה ורבייה . ( לעומת זאת אין במקרא , ואף לא בתלמוד , הוראה , המטילה חובה מקבילה על האישה , וחובתה נובעת מהתחייבותה בהסכם שבקשר הנישואין , אשר מטיל עליה חובה להתמסר לבעלה . מכאן המסקנה , שניתן להתנות על חובת האישה , אבל לא ניתן להתנות על חובת הבעל , שהיא חובה מן 105 התורה . סייג לחיובה הנ"ל של האישה קיים על פי הרמב"ם , ' והוא , שאם 0 ענה האישה , שנעלה מאוס עליה , ואינה יכולה להיבעל לו , כופים את הבעל לגרשה , מפני "שאינה שברה שתיבעל לשנוא לה ... " יש איסור לקיים יחסי אישות בכפייה ; וגם אם סירוב האישה להיבעל אינו מוצדק , אין כופים אותה , אם כי התוצאה עלולה להיות שתיחשב כמורדת , או שתאבד זכויות שיש לה על פי הנישואין . ' מב...  אל הספר