93 בהמשכם של דבריו הוצגה השאלה העומדת לדיון : הערעור על ההרשעה באינו 0 הוא ערעור בשאלה משפטית , והיא , אם יש לראות ביצוע עבירת אינוס במעשיו של אדם , הבועל את אשתו החוקית בלי הסכמתה ונגד רצונה ותוך yjio'yj בכוח . סעיף 345 לחוק העונשין , שכותרת השוליים שלו "אינוס , " מורה : הבועל אישה , שלא כדין , נגד רצונה תוך שימוש בכוח או באיימו עליה במוות או בחבלת גוף קשה , או כשהיא בחוסר הכרה או במצב המונע את התנגדותה , דינו - מאסר ארבע עשרה שנים . המדובר כאן במקרה , בו הייתה בעילת אישה נגד רצונה ותוך שימוש בכוח , ועל זאת אץ חולקים . במהלך הדיון נשאלה השאלה , אם העבירה מבוצעת כאשר אדם בועל אישה נגד רצונה ותוך שימוש בכוח , או אם יש צורך בקיום נתון נוסף , והוא , שהבעילה הייתה "שלא כדין . " השאלה , המתעוררת בהקשר זה , היא , אם הבעילה נגד רצון האישה היא בעילה שלא כדין מעצם התנגדות האישה . ועל כך משיב השופט בכור : נראה לי , שהמילים "שלא כדין" כאן , שהן , כידוע , חזרה על ההוראה בפקודה המנדטורית , מקורן במצב הק"ם באנגליה , שם אין אדם מבצע עבירת אינוס כאשר הוא בועל את אשתו נגד רצונה ותוך שימוש בכוח , היות ש...
אל הספר