ראוי לציין , בהקשר זה , את דבריו של הרב קאפח , שהיה מגדולי חכמי ההלכה בדורנו וכיהן בבית הדין הרבני הגדול לערעורים , אשר נאמרו על ידו בפסק דין שכתב והוסיף בפרשת נגר . הרב קאפח מתייחס למעמדו ותוקפו של האמור ב"חוק שיווי זכויות האישה , תשנ"א " 1951 מבחינת עולמה של ההלכה : מפסק הרין של בית המשפט המחווי ... נראה , כי הדברים נאמרו מתוך תפישה , כאילו המחוקק בא 7 אםף על בתי הדין - 'חוקים אשר הופנו אליהם במפורש' כלשונו - לפסוק נגד דתו ואמונתו . תפישה זו אמנם נקוטה אצל רבים , אך נראה כי תחילתה ברצון וסופה באונס , תחילתה ברצון לראות בחוקים הללו אכיפה על בתי הדין לפסוק נגד דיני התורה , וסופה באונס שכבר רואים את הדברים כך "נגד שיקולים הלכתיים טהורים , " כלשונו . ואין צורך להגיע לכך , יש לראות את החוק כפשוטו . בחוק שיווי זכויות האישה נאמר בסעיף r 1 " דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית . " בסעיף 5 נאמר : "אין חוק זה בא לפגוע בדיני איסור והיתר לנישואין ולגירושין . " פשט הדברים , כי רק בענייני ממון קבע המחוקק הוראה מחייבת , מקום שלדעתו הדין מפלה לרעה את האישה . הנחיית המחוקק נעשתה , כנראה , מתוך...
אל הספר