הספרות התיאורטית הדנה במושגים מרכז ופריפריה יכולה להאיר תהליכים שחלו בחברה הישראלית במימד התרבותי . התרבות היהודית הלאומית החדשה בארץ ישראל כוננה על ידי העילית החברתית , על פי אידיאולוגיה מכוונת . אידיאולוגיה שלטת זו הדגישה את הצורך להשתחרר ממסורות תרבותיות , שנתפסו כגלותיות או כמיושנות , וליצור מערכת תרבותית חדשה ( שביט , יעקב . ( 1996 ההגמוניה הלאומית והתרבותית שלאחר הקמת המדינה פעלה על פי האתוס הציוני הלאומי חילוני , שהתגבש בזרם המרכזי של החברה בתקופת " היישוב . " אתוס זה הנחה בתהליך בניין המדינה בעשורים הראשונים את ההבחנה ההיררכית בין מרכז - "ארץ ישראל הראשונה" - לבין פריפריה , "ארץ ישראל השנייה" ( ליסק , , ( 1996 שתורגמה להבחנה בין " תרבות גבוהה" ל"תרבות עממית . " המרכז כלל את אלה שקימרלינג ( 2001 ) כינה "האחוסלים : " בני המעמד הבינוני הוותיק , החילוני , ממוצא אירופי , תומכי תנועת העבודה . בדומה למודל של גרמשי , ( Gramsti , 1971 ) הגמוניה זו התבססה על הלימה בין הצירים שבהם מתנהלים מאבקים הגמרניים : הארגון הכלכלי , המישור הפוליטי והמישור התרבותי אידיאולוגי ( פילק , . ( 16 : 2006 הת...
אל הספר