שאלת התכנים של מועדי ישראל והריטואלים המלווים אותם פשוטה יחסית בציבור שמקבל על עצמו לחיות על פי ההלכה הקובעת דפוסי עשייה , שמוטבעים באורחות חייו של היחיד , המשפחה והקהילה . אולם לעתים דווקא אלה שהחג ברור ומובן מאליו בעבורם , אינם טורחים לרדת לעומק התשתית התכנית הרעיונית והערכית , המובלעת במנהגים ובריטואלים שלהם . דווקא הם אינם מרבים לעסוק במחשבה תיאורטית שיטתית על מקומם ומשמעותם של החגים והמועדים בתרבות היהודית . אותה שאלה עצמה מסובכת יותר לגבי אלה שלא צמחו לתוך מסורת החגים במשפחתם , והיסוד הנוסטלגי בהתנהלותם דל . מצבם בהקשר זה בעייתי יותר אם בגין דלות הידע שלהם על תכני החג והריטואלים שלו כפי שהתגבשו במסורת היהודית , אם משום שאינם מקבלים על עצמם לחיות על פי ההלכה וסדרי החיים שגיבשה מסורת זו מכבר , ואם בשל השילוב בין השניים . ציבור זה צריך לעצב את חגיו ולקבוע לעצמו דפוסי התנהלות ועשייה . חלקו מאמץ סמלים ומנהגים מסוימים בראותו בהם חלק ממורשתו ומתרבותו , משתדל לקבעם באורחות חיי משפחתו , וחלקו נבוך ונותר עם ימי חופשה בלבד . ערבי הלימוד הארוכים לקראת עשרה בטבת ותיקון ליל שבועות שקיימנו למשת...
אל הספר