המעבר מן ההתוודעות אל המורשת לדיאלוג עמה אינו חד , ואולי אף בלתי מודע . בעין רגישה ובוחנת ניתן היה לצפות בהתרחשותו אצל כל לומד בשלב אחר בתהליך הממושך שבו נפגש עם המורשת . הוא מחייב התוודעות אל טיבה המשתנה , המתפתח והמתגוון של המסורת היהודית . תהליך זה מתחולל במהלך התנסות לימודית במפגש עם מקורות יהודיים שונים , ולא בדרך של הרצאה על הנושא . הפעילות האוריינית במסגרת בית המדרש חושפת את המשתתפים בו לעמדות במסורת שלא ידעו על קיומן . לפעמים הם נדהמים מתכני הדיאלוג האינטרטקסטואלי , מהקשת הרחבה של אפשרויות פרשניות מסורתיות ומהנועזות של חלקן . התדהמה משותפת לכולם , וחוצה את גבולות ההגדרות הרווחות "חילונים , " "דתיים" "מסורתיים . " שיחות לא מעטות מוקדשות להתמודדות עם "גילוי" יסוד זה במסורת . חשיפתו מקנה למשתתפים ביטחון ליטול חלק בשיח עם חומרי המורשת . במקרים רבים , ובמיוחד בתחילת הדרך הלימודית , המפגש שהם חווים עם הטקסטים חסר נדבכים מרכזיים של המסורת היהודית , חוסר המהווה פגיעה בפוטנציאל מלאותו של הדיאלוג . בהמשך הולך ומצטבר ידע , וכתוצאה ממנו מתעשר השיח הדיאלוגי עם המורשת . לכל אורך הדרך הושתתה ...
אל הספר