א. הקדושה והחוויה הדתית - דיון מושגי

הזמן הקדוש , מקראי הקודש , החגים - הינם אחד מן המופעים ( מניפסטציות ) שבו הקודש מתנהל בחיי החברה האנושית . המערכת ההלכתית מגלמת יחס זה במארג מפורט של חיובים ואיסורים , שעיקרם מסירת המקום או הזמן הקדוש בידי האל והפקעתם מאקטיביות אנושית . האיסור לדרוך במקום קדוש או לחליפין חליצת 1 הנעלים במקום קדוש - שהיא ביטוי מובהק של ויתור על בעלות - הינם ביטויים מעשיים לתפיסה של קדושת המקום . איסור מלאכה בזמן קדוש , דהיינו איסור מניפולציה אנושית על החומר בזמן שאינו נתון לשימושו החופשי של האדם , הינו ביטוי הלכתי לקידוש הזמן . במסה "איש ההלכה" קובע הרב סולובייצ'יק : "האידיאה של קדושה אינה מסמלת בהשקפת עולמה של כנסת ישראל את 2 הטרנסצנדנטיות הכי מובדלת והכי מופרשת מן המציאות . " להרחבת הדיון באידיאה של הקדושה בחיצונית לעולם הוא מפנה את קוראיו אל ספרו של רודולף אוטו על הקדושה . ואכן תפיסתו של אוטו עומדת בניגוד מוחלט לניואנסים השונים הקיימים בתפיסות קדושה . 1 סימון , ( 2002 ) עמ' . 2 . 229 סולובייצ'יק , עמ' . 3 . 91 שם , שם , הערה . 47 ביהדות , המתגוונות בהבנת התגשמות הקדושה בעולם . אוטו מציג את הקדושה כחו...  אל הספר