הסיפור על סדום ועמורה מורכב וקסום בממדים בלתי נתפסים כמעט . הקורא מעפיל יחד עם אברהם לפסגות של התעלות אנושית ומתלווה אל המלאכים במסע טראומטי אל הכיליון . כשהוא מביט אחורה , יחד עם אברהם בבוקר , ניצבת מולו העיר סדום , אפופת עשן כבד , ועד שהוא שואל את עצמו , היה או לא היה , הוא מוצא את עצמו , לפתע , עם לוט ובנותיו במערה , הרחק מן הפסגה . בקטעים רבים חש הקורא שהוא מבין את השתלשלות העלילה , לכן הוא ממשיך וקורא הלאה , אולם למן הקריאה השנייה ואילך , כשהסוף והמאוחר שבעלילה הם כבר בגדר משקעים שנטמעו בתודעתו , והוא נדרש להעריך דמויות ולפענח את פשרם של מעשי האלוהים - מתברר לו , כי מחוליות שונות בעלילה עולות לא אחת משמעויות הפוכות ; כי קווי העלילה ברורים פחות ותביעותיו הפרשניות של הסיפור רבות יותר . תביעות אלה עוררו מבוכה לא מעטה בקרב חוקרי המקרא ופרשניו , והפתרון המקובל של 'מקורות' ו'תוספות' עריכתיות הוצע באופן טבעי 2 גם כאן , כדי להיחלץ ממבוכת הקריאה . בפרק זה אני מבקשת לטעון , כי אפקט ההבכה - ההבאה לידי מבוכה - איננו תוצאה של מלאכת עריכה , אלא אחד מתוויות הזיהוי של המספר שלפנינו , וכי בסיפור ש...
אל הספר