בספר מאמריו כתיבה ושוני ( 1967 ) כתב דרידה : "משמעות חייבת להמתין עד שתדובר או תיכתב על מנת שתגשים עצמה ולמען תהפוך - 1 על ידי התבדלותה מעצמה - למה שהינה : למשמעות . " לאמור : המשמעות תמיד נדחית משהו , מושהית , מוסטת ותמיד "אחרת" מן האמת של המקור המיוצג על ידי סימנים הלשוניים . מעט קודם למילים הנ"ל , עדיין ב , 1967 כתב דרידה בעל הגרמטולוגיה בנושא הסימן הלשוני : "היעדרותו של אחר כאן עכשיו , היעדרותו של אחר טרנסצנדנטי נוכח , של מקור אחר , מומחשת בהיעדרות עד תום ( irreductible ) בנוכחות של עקבה [ ... ] . ( trace ) נוסחה זו [ ... ] מתארת מבניות המובלעת בשרירות הסימן . " ה"דיפראנס" הוא אפוא אותו רווח שבין המסמן , שאינו אלא עקבה של תוכן נעדר , לבין המסומן , שהוא המקור , שהוא האמת והמשמעות המבוקשת . אלא שהרווח של ה"דיפראנס , " אותו מרחב המרחיק את המסמן מהמסומן , הוא גם זה התובע היבדלות מהמסומן , שנידון לאחרות נעדרת . ב , 1972 בספרו שולי הפילוסופיה , חזר דרידה לנושא ה"דיפראנס , " בכותבו ntrt לומר שהסימן מוצב במקום הדבר עצמו . [ ... ] הסימן מייצג את הנוכח בהיעדרו . הוא ממלא את מקומו של הנוכח ...
אל הספר