" הכתיבה נכתבת , אך גם נחרבת , הופכת לתהום , במו ייצוגיותה" ( כתיבה ושוני , שיקגו , עמ' . ( 65 דימוי החורבה ביצירתו של דרידה - גל אבנים , שברים , שרידי בית שהתמוטט - קשור עם מושג התהום , אך לא פחות מכן , כבר משנת , 1967 עם המטאפורה של לוחות הברית השבורים כדימוי לשירה . כבר בראשית מפעלו ההרמנויטי הובנה האוטונומיה של המשורר במונחי ניתוץ הלוחות של החוק האלוהי : "בין שברי הלוחות צומח השיר , והזכות לדיבור מכה שורש" ( שם , עמ' . ( 67 לא מדובר כאן רק בריחוק האסתטי כדוגמת זה המצוי באוטונומיה האמנותית נוסח קאנט , אלא בשבר עקרוני בין האלוהות לבין ה"כתיבה , " שהוא שבר באלוהות פנימה : שבירת הלוחות מציינת , קודם כל , קרע בתוככי האלוהים בבחינת מקור ההיסטוריה . [ ... ] אלוהים הפריד עצמו מעצמו למען אפשר לנו לדבר , במטרה להדהימנו ולתחקרנו . הוא עשה זאת לא באמצעות דיבורו כי אם על ידי השתיקה שגזר על עצמו , בהניחו לדממה להפסיק את קולו ואת אותותיו , בהניחו ללוחות להישבר . [ ... ] הכתיבה היא לפיכך הרמטית ומשנית ( שם , שם . ( בין אדם לבין אלוהים , בין "כתיבה" לבין "דיבור" מפרידים , אפוא , השבר , ההרס , החורב...
אל הספר