רוב הסיפורים על נשים נוכריות , אפילו החיוביות שבהן - טוענת עתליה בתר - מדגישים את מיניותן ואת כושר הפיתוי שלהן . הטיפוס השלילי הזר מיוצג על ידי אשת פוטיפר . בדומה לכל בנות הסוג שלה ( נשי שמשון , האישה הזרה בספר משלי , ( אין היא נאמנה לבעלה , אופייה מדיח ושקרני , והיא ממיטה אסון על קורבנה . עימות בא בדרך כלל לידי ביטוי בדיבור , בנאום , בהטחת האשמה מפי אחד הצדדים או מפי שני האנטגוניסטים באופן הדדי , כפי שראינו , למשל , בעימות שבין לבן ליעקב . המקרה של אשת פוטיפר מיוחד מבחינה זאת , שבעימות בין שר הטבחים לבין יוסף הנאשם אשמת שווא על ידי האישה , אין השמעת דברים מפי אחד הגברים "המתעמתים . " רק אשת פוטיפר מרבה לדבר יום ויום אל יוסף , אל אנשי ביתה ואל פוטיפר בעלה . ואילו הוא שותק , אף שהוא כולא את יוסף בבית הסוהר . ועולה אפוא השאלה מדוע ? ששת הפסוקים הראשונים של פרק לט , ' הבאים כהקדמה למפגש בין יוסף לבין אשת פוטיפר , מציגים את שני הגברים שבסיפור . האיש המצרי והאיש המצליח . הפרונומסיה כאן ( דמיון צלילים במילים קרובות ) כנראה אינה מקרית . למרות המעמד השונה כל כך ביניהם , האחד אדון מצרי והאחר עב...
אל הספר