בדיונים אודות חידושיו של כ"ץ בנוגע לקהילה היהודית המסורתית של ראשית העת החדשה , נהוג להבליט את תרומתו המתודולוגית . בעבודותיו המוקדמות יישם כ"ץ את שיטות ההיסטוריה החברתית למחקר ולכתיבה בתחום תולדות ישראל . בדרך כלל בדיונים עליו , מודגש מעמדו של כ"ץ כתלמידם של הסוציולוגים הגרמנים החשובים של דור בין המלחמות ובמיוחד של מורו המובהק , קרל מנהיים . דרכו כ"ץ נחשף לתורות גדולי הסוציולוגיה המודרנית , ובר ודירקהיים . חשיבותה העיקרית של עבודת כ"ץ , קשורה אפוא במימוש שיעורים 1 אלה בהיסטוריוגרפיה היהודית . ראייה זו טעונה הבהרה . קודם כל , לאור ההגדרה החמקמקת של 2 הביטוי "היסטוריה חברתית" והשימוש הבלתי ממושמע בו יש לדייק באשר להבנתו של כ"ץ עצמו את משמעות המונח הזה . שנית , חשוב לציין גם שכ"ץ לא פעל בחלל ריק או נגד הזרם , בתוך בועה תיאורטית חדשה ותלושה שיצר לבדו . בגישתו המתודולוגית השתייך כ"ץ לאסכולה מזוהה היטב של דורו , אם כי לא בתחום המקצוע של ההיסטוריה של עם ישראל . דומה שההתמקדות המחקרית והאנושית ביחסים בין כ"ץ לבין יריביו בקהיליה ההיסטורית הישראלית השכיחה את העובדה שכ"ץ השתלב , ולו בדיעבד , בקה...
אל הספר