הסוגיה האפריורית הרביעית לדיוננו היא הקשר בין ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה בכלל . בשנת , 1592 בפראג , פירסם דוד גאנז את הספרצכ'ד / , 777 כרוניקה היסטורית שסקרה את כל האירועים שנחשבו בעיני המחבר כמשמעותיים מבריאת העולם 5 , 352 שנה קודם לכן ( בהתאם לספירה רבנית מקובלת ) עד ימיו . גאנז אירגן את ספרו בשני חלקים , האחד סוקר את ההיסטוריה של היהודים , האחר את ההיסטוריה של כל האחרים . בדרך זו ובדרכים אחרות הוא אותת את אמונתו שההיסטוריה היהודית נשלטה בידי חוקים שונים וכוונה בידי גורל שונה מההיסטוריה של האנושות . ליהודים היה קשר מיוחד עם אלוהים , ובעוד שהוא ניהל את כל ההיסטוריה , הוא מיקם את ההיסטוריה שלהם בדפוסים של גמול ועונש וגלות וגאולה שהותוו לפני זמן רב בתנ"ך . הגישה הזאת להיסטוריה היהודית כעלילת משנה מיוחדת בהיסטוריה , שבנוסף לכל החוקים הכלליים הקיימים , הייתה תלויה גם בתנאי הברית שבין אלוהים לעם ישראל , המשיכה להדהד כאשר ההיסטוריוגרפיה היהודית הפכה למקצוע חילוני מודרני . ססיל רות , ' למשל , סיים את הוצאת 1954 של סיכום ההיסטוריה היהודית שכתב ( שזכה למהדורות רבות , שמות שונים ותוקן פעמים ר...
אל הספר