בחינת כתביהם של ארבעת החכמים הגליצאים שנידונו בפרק זה חושפת הקצנה ניכרת בתפיסת הפרשנות התלמודית למשנה . בגליציה לא היססו חכמים למנות שגגות וטעויות של האמוראים , ונמנעו מללמד עליהן זכוה . נראה , כי את ההקצנה שאפיינה את חכמי גליציה ניתן להסביר , בין היתר , על פי מקורות ההשראה של החשיבה הביקורתית בחבל זה . בליטא היתה החקירה הביקורתית במידה רבה פועל יוצא של עולמם הסוער של תלמידי החכמים , והיא לבשה אופי תיאורטי מעיקרה . באיטליה נקשרה החקירה הביקורתית בתרבות לימוד רציונלית שהיתה נהוגה בה מזה דורות , אף היא נטולת היבטים אקטואליים מובהקים . בגליציה , לעומת זאת , ניזונה הגישה הביקורתית ממאבק עיקש בליקויים שרווחו בחברה המסורתית , ובחתירה לשינוים בדרכי התנהלותה , ומכאן נטייתה להקצנה . ואמנם , בביקורת שהטיחו משכילי גליציה במשנה או בתלמוד השתקפה בבירור תרעומתם על מנהגי החברה המסורתית של זמנם . בגנותם את ה'פלפול' האמוראי ביטאו את הסתייגותם מדפוסי הלימוד שרווחו בבתי המדרש בגליציה . הדגשת אוזלת ידם של האמוראים בפענוח לשונות זרות נתקשרה במקום החשוב שהועידו משכילי הדור לשליטה בשפות נוכריות כתנאי להשתלבו...
אל הספר