אחד מהיעדים הבולטים שהציבה לעצמה ההשכלה היהודית באירופה , עוד מראשיתה , היתה נטישת היידיש , שנתפסה בעיני המשכילים כשפת ההמון . מאחורי יעד זה ניצבה שאיפה להתערות בשפת ובתרבות החברה הסובבת . מעצבי דרכה של ההשכלה עודדו בראש ובראשונה את רכישת שפת המרינה , תהא זו אשר תהא : הכרח גדול הוא וחיוב גמור לדעת לשון אחת מהלשונות הלועזיות , ובפרט לשון המדינה ... ויען שנצטווינו מאת ה' לאהוב את העם והמלך אשר אנחנו מתגוררים בארצותם ... ואין לך דבר שיעורר את האדם לאהבת איזה עם ומדינה כידיעתו כשלימות לשון העם הזה , כאשר יעיד כל משכיל , לכן ראוי ונכון הוא לבחור לשפתם שפת המדינה . ככל שהעמיקה מעורבות היהודים בסביבתם האירופית , גברה תשוקתם של יהודים משכילים להתמקצע גם בידיעת השפות הקלאסיות . היו שהשתלמו בתחום זה באוניברסיטאות , אחרים בכוחות עצמם . מטרתם העיקרית של אלו היתה חשיפה לתרבות הקלאסית , אך אותותיה ניכרו גם בשעה שהגו בספרות יהודית מסורתית . מלומדים יהודים הבחינו עד מהרה בקווי דמיון בולטים בין התרבות ההלניסטית והמסורת היהודית , ונתנו דעתם למילים זרות רבות שחדרו ללשון התנאים , אותן ניסו העברית שלאחר המ...
אל הספר