באחת מאיגרותיו הנודעות תיאר שד"ל את דרכו בחקר היהדות , והדגיש את ההבדל שבינו לבין חכמי גרמניה של אותם ימים : החכמה הישראלית שקצת חכמי אשכנז עוסקים בה בדור הזה , אי אפשר שתתקיים , כי הם עצמם אינם עוסקים בה להיותה בעיניהם דבר יקר בעצמו , כי סוף סוף געטהע ושיללער גדולים ונכבדים בעיניהם יותר מכל הנביאים והתנאים והאמוראים , אך הם חוקרים קדמוניות ישראל כמו שאחרים חוקרים קדמוניות מצרים ואשור ... כלומר לאהבת המדע , או לאהבת הכבוד . גם כוונה אחרת הם מתכוונים , והיא לתת את ישראל לחן ולכבוד בעיני העמים , והם מרוממים מעלת קצת מקדמונינו , כדי למהר הגאולה הראשונה , שהיא לדעתם האמנציפאציון ... אבל החכמה הישראלית שתתקיים עוד כל ימי הארץ היא החכמה המיוסדת על האמונה ... בדבריו אלו ביטא שד"ל את תחושתו כי בניגוד לחכמי גרמניה , שעשו את מחקרם קרדום להשגת האמנציפציה , גילמו הוא ורעיו באיטליה את דרכה של החכמה הישראלית הראויה , החותרת אחר האמת ללא כל פשרות , אך באותה שעה מגלה נאמנות למסורת היהודית ולא מערערת את אושיותיה . ואמנם , בהתייחסותם של יש"ר ושד"ל לפרשנות התלמודית 86 פין , משנה ברורה , יבמות א , ד ו יג ...
אל הספר