כפי שנוכחנו לראות , שד"ל ערער בכתביו על הגישה הרווחת לפיה טעמי המשנה שהעלו האמוראים נמסרו להם בקבלה , והתיר לכל מלומד לפענח את טעמי המשנה על פי הבנתו את המציאות ההיסטורית שעמדה ביסוד ההלכה התנאית . שד"ל , ובעקבותיו חכמים אחרים מבני דורו , העלו השערות שונות כדי לבאר את המשנה . ההשערות המקוריות שיקפו לא פעם את השקפתם האידיאולוגית של החוקרים יותר מאשר את רוח המשנה עצמה . ואכן , משעה שנתערער מעמדה של המסורת התלמודית , ניתן היה לייחס לתנאים קשת רחבה של השקפות דתיות . באחד הליקוטים ששרדו מפירושו היומרני למשנה התייחס שד"ל למחלוקות המרובות המתועדות בספרות חז"ל בין בית שמאי ובית הלל . שד"ל חתר למצוא קו מנחה במחלוקות הללו וסירב לראותן כלקט ויכוחים עצמאיים . השערתו של שד"ל היתה כי הלל ותלמידיו נטו להתחשב בשיקולים חברתיים , מתוך מגמה "לקרב את ההמון לתורה , שלא יכבד עולה על צווארם יותר מדי ויפרקוהו מעליהם לגמרי , " בעוד ששמאי וממשיכיו העמידו דבריהם על עיקר הדין . כדי לבסס את טענתו נאלץ שד"ל מפעם לפעם להתנער מהטעמים התלמודיים שהוצעו למחלוקותיהם במשנה . ברוח זו ניגש שד"ל לפרש משנה במסכת יבמות ( א , ד...
אל הספר