ניתן לבחון את דפוסי המקום הנכונים לתרבות כלשהי — דפוסי מקום שיאפשרו לממש את מרב הפוטנציאל הקיומי שלה , כפי שבחנו את המקום הנכון בשביל יחיד , זוג או קבוצה . בתרבות המערבית , ולא רק בה , המקום האנושי הבסיסי — הבניין — מכיל מידה יתרה של הטלת מרות . בחינת הדפוסים המרחביים של הבניין תגלה שהטלת המרות שלו חורגת מעבר למרות הדרושה מבחינה חברתית וטכנולוגית בתרבות המערבית בת ימינו . אותה מרות היא אחד הביטויים לכוחניות של החברות הפטריארכליות , ההולכות ומתפוררות . בחינה מחדש של הבניין כדפוס מרחבי תוכל לחשוב מוזדעו ארכיטקטורה , כפי שכתב ז ' אק דרידה , ותביא אותנו להבהרת דפוסיו של מקום פוסט-פטריארכלי — מקום שמידת השתלטנות שלו לא תחרוג מן המידה הנכונה ליחסים החברתיים ולטכנולוגיה של ימינו . הקביעות הבאות מאבחנות את המקום האנושי המסורתי — הבניין — כמטיל מרות יתר , ומתארות את הדפוסים המרחביים של גן-לגור-בו , המקיים העצמה שלנו ביחסינו עם המקום . בסמוך לפני כדור הארץ , השחקנים הראשיים בכל עלילות הבמה הם האדמה , המרחב והשמים . המרות שאלה מטילים קובעת את גבולות החופש המצבי של כל המקומות הסמוכים לפני כדור האר...
אל הספר