מן הנאמר עד כה עולה , שתנאים סביבתיים יצרו בעבור חכמי המזרח התיכון מציאות חברתית ותרבותית שונה מזו ששררה באירופה ; מסתבר שתנאים סביבתיים אלה שבמזרח התיכון איפשרו לחכמים של עיראק , סוריה , מצרים וארץ ישראל לנקוט עמדות שונות מאלו שננקטו על ידי עמיתיהם האורתודוקסיים שבאירופה . ואולם בכך אין די כדי להסביר מדוע נקטו את הגישות שתוארו בספר ; העדר לחץ חיצוני אינו יכול להוות הסבר 10 מספק להליכה בדרך פוזיטיווית זו או אחרת . ברצוני לפנות עתה לעיון בתפיסות אימננטיות של ההלכה ושל התורה , אשר מצאו ביטוי אצל כמה מן הבולטים שבחכמים שעמם נפגשנו בספר זה,- אפשר שתפיסות אלו יש בהן כדי להאיר את עינינו באשר ליסודות פסיקותיהם של חכמי המזרח התיכון בדורות האחרונים . ההלכה כמסורת דתית דינמית במשנתם של חכמים ספודים מזוחיים בהעדר תנועות יהודיות התוקפות חזיתית את התורה ואת ערכיה , לא הייתה לחכמים סיבה לריאקציה בעלת גישה אורתודוקסית . לא הייתה להם כל סיבה חיצונית שתגרור ניסוח מדיניות של "החדש אסור מן התורה , " ובכך תוביל אותם להימנעות מקבלת החלטות הלכתיות ענייניות . לכאורה אפשרי היה שגם בלא כל מניע חיצוני יאמצו חכמ...
אל הספר