על המסורת התרבותית־דתית הספרדית בדורות האחרונים

במבוא לספר זה הזכרתי את הדעה הרווחת בישראל של ראשית שנות האלפיים , כי הגישה האורתודוקסית של "חדש אסור מן התורה , " המאפיינת את מי שרואים עצמם כממשיכי שלומי אמוגי ישראל שבאירופה של המאה התשע עשרה , היא הגישה ההלכתית המסורתית האותנטית , בה"א הידיעה . שאלתי : האומנם הכרחי הדבר , שכל חכם הלכה הנפגש עם תמורות המודרנה יאמץ גישה מעין ואת ? ואולי אין כאן תגובה אימננטית הכרחית של תורת ישראל , אלא יוזמה אסטרטגית מסוימת שהגיונה הפנימי קשור בטבורו להקשר חברתי דתי ספציפי ? התיתכן התייחסות אחרת של חכמי הלכה לתמורות המציאות , התייחסות שאינה מושתתת על מיגננה והסתגרות ? בהמשך להעמדת שאלות אלו , כתבתי שהספר הנוכחי מכוון להעשיר את הדיון בשאלות אלו ובמשתמע מהן , על ידי עיון בדרכם של חכמי ישראל , שפעלו במאה וחמישים השנים האחרונות בהקשר חברתי דתי היסטורי שונה מזה של חכמי אירופה , היינו , חכמי ישראל שבמזרח התיכון . לאור המקורות הרב גוניים שפגשנו בפרקי הספר קשה להמשיך ולהחזיק בדעה שלפיה גישת האורתודוקסיה האירופית היא אכן הגישה ההלכתית מסורתית האותנטית בה"א הידיעה . נוכחנו , שחכמים ספרדיים מזרחיים רבים - בעי...  אל הספר