נישואים בין קראים לרבניים על־פי חכמי ישראל במצרים במאה העשרים

בפרקים הקודמים עסקנו בדרכי ההתמודדות של חכמי היהודים במצרים עם תהליכים ותמורות שעברו על יהודי מצרים בעקבות המפגש עם השפעות עולמה של אירופה . הצגתנו את החיים היהודיים במצרים לא הייתה שונה , עקרונית , מהצגתנו את יהודי עיראק או סוריה , בחלקים הראשונים של ספר זה ; הקורא עשוי להתרשם , כי כמו בארצות הללו כך גם במצרים כל היהודים היו שותפים במסגרת קהילתית אחת . ולא היא . במצרים הייתה קהילה גדולה יחסית וותיקה מאוד של יהודים , שמזה מאות שנים קיימה מוסדות מובחנים ומסגרת קהילתית נפרדת מזו של שאר הציבור היהודי . כוונתי לקהילת היהודים הקראים , אשר היוו במאה העשרים בין 5 ל 10 אחוז של הקהילה היהודית במצרים כולה , ובקהיר , בה היה עיקר ריכוזם , 1 מעל 15 % מכלל היהודים . בניגוד לשומרונים , אשר שיוכם לעם ישראל נשלל על פי המקרא , ועקב כך גם על ידי היהדות הרבנית , הרי ביהדותם של הקראים אין כל ספק . הקראים הנם ממשיכיהם של יהודים שחיו באימפריה העבאסית , ואשר נחלקו עם ההנהגה הגאונית במגוון סוגיות , ובעיקר סביב התורה שבעל פה ומקור תוקפה . כידוע , עמדת ההנהגה הרבנית הייתה , שהתורה שבעל פה אינה יצירה אנושית אלא ...  אל הספר