בפרק זה ראינו דוגמאות להחלטות הלכתיות שהיו כרוכות בזיהוי עניינים מסוימים כסקולריים סתמיים - בין הכרה עקרונית , בין הכרה מעשית . עקב זיהויים אלו , ויתרו פוסקי ההלכה על הדרישה לעצב את מכלול תחומי החיים , בקבלם את המציאות כמות שהיא כנתון שהפוסק צריך להכיר בו בלא לשנותו . כך הוכרו מידות אורך , מניית שעות , ואף מניין חודשים ושנים כעניינים סקולריים בעצם . צורות ביגוד הוצאו גם הן מטיפולו של הפוסק , ואופן התלבשותו של אדם בחיי יום יום הוכר למעשה כעניין לשיקול הפרט , גם אם כרוך היה הדבר באיסור שעטנז , והלכות אבלות שונו מתוך הכרה בתמורות האופנה . אף תמורות אחרות , שהיו למורת רוחם של מורי ההוראה במצרים - כגון גילוח הזקן , גילוי ראש אצל נשים נשואות , לבוש חושפני של נשים , ריקודים מעורבים - הוכרו דה פקטו כעניינים שמחוץ לתחום פסיקתם האפקטיווית של הרבנים , וכל מה שביקשו הפוסקים היה למנוע חדירת התנהגויות אלו לתחום שהוגדר על ידם במקודש . בספרו 'עם חילופי תקופות' מציג עזריאל שוחט את מגמות ראשית הסקולריזציה של יהדות גרמניה . כמעט כל התופעות שנתגלו ביהדות מצרים בתקופה בה אנו דנים נתגלו ביהדות גרמניה כבר בר...
אל הספר