אם נשווה את עיקרי ממצאינו בפרקים הקודמים של חיבור זה לממצאי הפרק הנוכחי , ניווכח כהבדלים משמעותיים בין גישות החכמים בסוריה לבין אלו שבעיראק . מהמשך פרקי הספר יעלה , שכך הדבר גם ביחס להשוואה בין חכמי חלב לבין החכמים הנידונים בשער מצרים ובשער ארץ ישראל . למען האמת , שונות זו ניכרת כבר בסוגיה הראשונה שבה עסקנו , שריפת 'אם למקרא : ' חכמי חלב נקטו את העמדה הרדיקלית ביותר כלפי החיבור , מכל חכמי המזרח התיכון . כך גם בסוגיה השנייה שבה עסקנו , היחס לתחיקה האזרחית כלכלית של האימפריה העת'מאנית . חכמים בולטים מבגדאד , איזמיר , ירושלים , חברון וצפת פסקו שעל פי ההלכה תחיקה זאת הנה בעלת תוקף מכוח העיקרון "דינא דמלכותא דינא" - ואילו חכמי חלב בשלהם : "אם כן , ביטלת רוב הקנ"נים שהם מדברי תורה . ובכגון דא לא אמרען ידינא דמלכותא דעאי " . כך גם בסוגיית החרם על מחלל השבת : חכמי חלב קיבלו אמנם מכתבי תמיכה מרבנים שונים , אולם שולחי המכתבים עצמם נמנעו מהכרזת חרם על מחללי השבת בקהילותיהם . ובסוגיית לישכת "בני ברית" חוזרת התמונה הבסיסית : בכירי הרבנים הספרדיים בארצות השכנות ( הרב יעקב מאיר בארץ ישראל והרב ביג'א...
אל הספר