העובדה , כי "הפתרון הסופי" היה מיועד לעם היהודי כולו , ללא כל התחשבות במאפיינים כמוצא , עדה , מעמד , מצב כלכלי , גיל , מין וכיוצא באלו , מסתברת מתוך שלושה תחומים של המחקר ההיסטורי : א . האידיאולוגיה הנאצית ; ב . קווי התוכניות והתכנון המעשי של "הפתרון הסופי ; " ג . ביצוע הרצח . א . תוכנית "הפתרון הסופי" של יהדות אירופה נגזרה על כל היהודים שהיו בהישג ידם של הנאצים , ללא יוצא מן הכלל כלשהו . בתוכנית ההרג של הנאצים הוכללו יהודים מאמינים ומתבוללים , בני אדם בעלי השקפות פוליטיות שונות ומנוגדות , בעלי השכלה ומקצועות שונים , בני כל העדות , יהודים ללא הבדל מין , גיל וכדומה . הנאצים מצאו דרכים משלהם כיצד להגדיר מיהו יהודי לפי קני מידה שלא היה להם תקדים מעולם . החוק השני מבין שני "חוקי נירנברג" מספטמבר , 1935 שהפך את האפליה הגזענית לחוק המדינה ב"רייך" השלישי , נקרא "החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני" והוא פותח במילים : חדור הכרה , שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני , חדור רצון בלתי נמנע להבטיח את האומה הגרמנית לעולם , החליט הרייכסטאג פה אחר על החוק הבא . כלומר , לא מעשיו , כישור...
אל הספר