פרק שישי תנועת התחיה הלאומית כתנועה דתית (משנתו של א"ד גורדון על העצמיות היהודית)

א . יש הקבלה מאלפת בין משנותיהם של הראי"ה קוק ואי'ד גורדון . ' הם ינקו ממקורות משותפים ונתנסו בחינוכם היהודי בחוויות דומות . רגישותם למגמות הרוחניות בתרבות החילונית אף היא דומה . אבל א"ד גורדון עבר בהשכלתו ובאורח חייו על סף שהראי '' ה קוק לא עבר ורק ניחש את ההתנסות שמעבר לו , הוא הסף של פריקת עול המצוות וקבלת דיסציפלינה מחשבתית חוץ תורבית . כך יצרו שני עולמות משיקים זה לזה ודומים להפליא משני צדדיו של הגבול בין דתיות לחילוניות . אם ביקש הראי"ה קוק להפנים לתוך הדת את מלוא המרחב החיובי של התרבות החילונית בכלים של ההגות הדתית ביקש א"ד גורדון להפנים לתוך התרבות החילונית את מלוא המרחב החיובי של הדת בכלים של הגות פילוסופית חילונית . בעיני שניהם דתיות וחילוניות חיובית לא נפרדו זו מזו . רק אי הבנה , שהיא פרי מוגבלות אנושית , הביאה להטעמה חד צדדית בשני כיוונים נוגדים , והם חפשו את דרך האחדות . אכן , הם חיפשו אותה בכל זאת בשני כיוונים נוגדים ... א"ד גורדון היה עד עלייתו לארץ , והוא אז בן ארבעים ושמונה , אדם דתי . אמנם כבר בנעוריו רכש כאוטודידקט השכלה תיכונית , למד רוסית וגרמנית והרבה לקרוא ספרות ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד