יחסי קרבה וידידות בין יהודים לנוצרים התקיימו בתקופת הממלכה הפראנקית , ויש על כך עדויות הן מימי השושלת המרובינגית ( בעיקר המאה ה ( 6 והן הקארולינגית ( המאה ה . ( 9 בתקופות אלו הדוגמה הנוצרית קתולית עדיין לא עוצבה , הפולחן הדתי היה פשוט והקנאות הדתית הייתה רחוקה מארסיותה המאוחרת . גם היהודים , שהקפידו על מילוי המצוות ודבקו במסורות שהביאו עמם ממרחקים , עדיין לא נכבלו על ידי ההלכה התלמודית המחמירה . היו סיבות טובות לחיים של שכנות טובה , לסובלנות ולקבלת השפעות הדדיות בין שתי הקבוצות הללו . וכך מוצאים אנו בעת ההיא , שבנייני הכנסיות היו קטנים , קישוטיהם פשוטים ומעטים ( לרבים מהם לא היו פעמונים , ( כמוהם כבתי הכנסת של היהודים . שלא כמו בתקופות מאוחרות יותר , הנוצרים עדיין לא קברו את מתיהם בתוך הכנסייה או בחצרה . אף שפעלו בניגוד לדוגמה , כמרים רבים ( בייחוד בדרגות הנמוכות , הפרוכיאליות ) נשאו נשים וחיו חיי משפחה רגילים . מנהגים אלה היו בין הגורמים להיווצרות דמיון בפולחן ובאורח החיים של שתי הקבוצות . השכנים נהגו - ללא עכבות וללא מחסומים - להיפגש , לשוחח , ולהתארח אלה בבתיהם של אלה . גם מבתי הי...
אל הספר