על לשליטה הקרקעות בא ^ בין התנועה הציונית לבין הערבים הפלשתינים במחצית המאה התשע עשרה וטרם הסתיים . במרכזו עמדה שאלת השליטה על והשאיפה לייהד אותה ( ויץ . ( 1950 התנועה הציונית הפעילה מנגנונים שונים להגשים מטרה זו , לחזק את טענת הזיכיון ההיסטורי הדתי והלאומי על , להחיות את ההתיישבות היהודית בה ולחדשה , במסגרת מימוש רעיון 'גאולת ' ( ויתקון . ( 2000 לתפיסה הביטחונית הישראלית הקובעת כי הריבונות הטריטוריאלית והבטחת הזכות הקניינית על הקרקע הם בסיס הביטחון הלאומי , השפעה מכרעת על מדיניות של הפקעת הקרקע . בתהליך ההתיישבות שלפני 1948 ניצלה התנועה הציונית מנגנונים אזרחיים של התקופה העותמאנית והמנדטורית ל'גאולת קרקע . ' אך לאחר הקמת מדינת ישראל נוצל צה"ל לכפות החלטות מדיניות על אזרחים ערבים ולנשלם מהקרקע . תהליך גאולת הקרקע ( על פי התפיסה הציונית ) לא הסתיים עם הקמת מדינת ישראל הריבונות של המדינה החדשה על שטח פלשתין המנדטורית . המדינה ממשיכה קרקעות , להחרים אותן ולהפקיע אותן מידי ערבים על פי חוקים ונהלים שונים ובאמצעות מוסדות יהודיים שונים כגון הקרן הקיימת לישראל ( להלן : קק"ל . ( כך שבעת אחת עם ...
אל הספר