הנושאים הראשיים של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים היו תורת האלוהות , דהיינו הבעיות של מציאות האל , מהותו ותאריו , תורת המידות , בעיקר כל הכרוך במילוי המצוות , "חובות הלבבות" וכדומה , ותורת ההכרה , ובה בראש ובראשונה הסוגיה הנכבדה של תבונה מול התגלות ( ראה לעיל . ( כל השאלות הללו נידונו מתוך זווית ראייה ספציפית של הייחוד היהודי הדתי , ולפעמים , כאמור , מתוך עמדה אפולוגטית . גם בעת החדשה המשיכה המחשבה היהודית לדון בכל הבעיות הללו , אבל נוספו עליהן שני ענפים פילוסופיים , שלא עוררו לפני כן התעניינות מיוחדת מצד ההוגים - תורת המדינה ופילוסופיית ההיסטוריה . המשמעות המדינית של משנת הרמב'ים , שחוקרים מודרניים אחדים עמדו או רמזו עליה ( ראה לעיל , ( לרבות אותו מוסר השכל מפירוש הסיפור על "סולם יעקב , " היתה שולית , ואין בכלל להשוותה עם המקום החשוב , שתופסות בעיות מדיניות בפילוסופיה של שפינתה ומנדלסזון , למשל . בעיות פילוסופיות מדיניות העסיקו את מחשבתם של הוגים יהודים בעת החדשה בעיקר מתוך זווית הראייה של מעמדם המדיני , החברתי והמשפטי של היהודים בארצות מושבם . ומאותה סיבה התמקדה ההתעניינות הפילוסופי...
אל הספר