מן הדין להפנות את תשומת הלב גם לענין עקרוני חשוב נוסף , המייחד את הפילוסופיה היהודית ביחס לכתיבה האזוטרית . המניעים , שהדריכו את הרמב"ם ואת מרבית הפילוסופים היהודים של ימי הביניים , אינם זהים עם המניעים , שהדריכו בעניין הזה את הפילוסופים בכלל או את שפינוזה . דאגת הרמב"ם היתה להבטיח את טובתם הדתית של המאמינים הפשוטים . הוא ותלמידיו ביקשו למנוע הטרדת מנוחתם הרוחנית . הרמב"ם היה מעוניין להגיע רק לקהל נבחר של יודעי ח'ץ ומביני דבר . כתיבתו היתה אזוטרית , משום שהגביל את המסר שלו מלכתחילה לחוג מצומצם . הנחת היסוד שלו , המושפעת ללא ספק גם מן המסורת האריסטוטלית , עמדה , כאמור , על ההבחנה בין ה"המון" וה"חכמים , " בין "בני-אדם" ל"אישים . " הפילוסופיה מוגבלת מלכתחילה לאחרונים בלבד , שכן ה '' המוך' חושד בה . זה היה גם מוסר ההשכל של פרשת סוקראטס , ובבואתה הספרותית בסיום הטראגי של "משל המערה" לאפלטון , שהפילוסופים בכל הדורות זכרוהו היטב . לעומת זה הפילוסופים המאוחרים יותר , ובעיקר בזירה הכללית , שאפו להרחיב את מעגל ההשכלה . הם היו מעוניינים להפיץ את דעותיהם בציבור הרחב . בשעה שהרמב"ם כתב לפילוסופים (...
אל הספר