תיאולוגיה שגרעינה הוא "הצדקת אלוהים" לנוכח מציאות מאכזבת יש בכל דת , ובייחוד בדתות המונותיאיסטיות , המניחות אמת מידה מוסרית ביחסים שבין אלוהים ואדם . אמונה באלוהים , להבדיל מידיעת מציאותו ומידותיו , המתבססת על התנסות מסוימת במפגש עם אלוהים או עם מה שמציג את נוכחותו בעולם ( התגלות , ( היא סוג של הסתמכות ודאית , סוג של ציפייה בוטחת . כמובן , היא מתבססת על הידיעה שנקנתה בהתגלות , אולם נחיצותה כיסוד נוסף מתבררת מיד לאחר מכן , כאשר האדם חוזר להתנסות במציאות היומיומית ומגלה את הפערים המוחשיים בין מה שהוא מצפה לו על סמך ידיעתו על אלוהים , לבין מה שמתארע בפועל . הוא הפער שבין ה"ראוי" לבין ה"מצוי . " פירוש הדבר הוא שאמונה היא במהותה עמדה פעילה . היא מכוונת לגשר על הפער התדיר המתגלה במציאות , וזאת על ידי הסתמכות על הידוע מן ההתגלות ( עבר , ( על ודאות מוסרית שהצודק מוכרח להתקיים ( עתיד , ( ועל הנחה שההווה הנראה פגום הוא רק הדרך המחברת בין העבר לבין העתיד . ברור כי פעילות מגשרת מסוג זה זקוקה במהותה להסבר שמקורו בהשקפה כללית על אלוהים ועל דרכי הנהגתו : מדוע הדרך נחוצה ? מדוע הפער בהווה מוצדק ? מדוע...
אל הספר