מטרת הדברים הבאים היא לערער על הדעה שנשתגרה בחקר התפילה שהחתימה 'ערשה השלום' בברכת השלום היתה מיוחדת למנהג ארץ ישראל בלבד ולא היתה לה דריסת הרגל בבבל . בשני מקומות נגעתי בסוגיה זו : בפרסומי קטע גניזה המכיל את נוסח תפילת העמידה לר"ה ויוה"כ , נוסח קדמון שהיה לפני רב סעדיה , ועליו הוא מתח את ביקורתו . ברכת השלום מסתיימת בקטע זה : 'המלך עושה השלום' ( תרביץ לז תשכ"ח , עמ' ; 140-137 ראה את דיוניי שם , עמ' . ( 256-254 ופעם שנייה בתרביץ מג ( תשל"ד ) עמי , 51 הערה . ( 23 שם כתבתי : 'עלינו להתחשב באפשרות שהמטבע עושה השלום' היתה נהוגה גם בבבל במשך כל השנה , וסיימתי במלים 'והדבר טעון עיון נוסף . ' כאן אני מבקש להביא ראיות נוספות לקביעה זו . ראיות אלה שאובות כולן מספרות הגאונים : ( 1 ) הלכות גדולות , הלכות תפילה , מהדורת מאיר הילדסהיימר , ירושלים תשל"ב , עמ' : 55 והני מילי ( שאינו עונה קדיש קדושה וברכו ) באמצע תפילה , אבל היכא דסיים עושה השלום ולא אמר יהיו לרצון אמרי פי , עונה . בהקדמתו , עמ' כד , נטה הילדסהיימר לזהות את מהדורתו עם 'הלכות גדולות שבאו מארץ ישראל , ' ואחת מראיותיו לכך היא החתימה 'עוש...
אל הספר