נוסחה זו שנסתיימה במלים "קונה שמים וארץ" נהוגה היתה בנוסחי צרפת ואשכנו בהזדמנויות שבהן אמרו קרובות . הנוהג נתקל בהתנגדות מצר בעלי ההלכה במאה הי"ב , שראו בזה משום שינוי מטבע שטבעו חכמים . רבנו אפרים מבונא מוסר לנו ידיעות חשובות בנידון זה : כשהחזן מתחיל הקרובה אד אל עליון קונה ברחמיו " שמים וארץ , » סוד חכמים ונבונים וכו . ' אבל לי נראה לסיים את הברכה כך : על' גו' חס' טו' וקו' הכ' וזדכ' [ חסדי ] אבו' ומביא גו' לב' בני' למעי שמו באהבה , מסוד הגמים ונבחנים וכר ... וכן שמעתי בשם קרובי א'ב'ן ישר' = ) הראב"ן , ( שהיה מסיים כל הברכה של מגן עד חתימתה ... וכן עיקר שלא לשנות מן המטבע שטבעו חכמים ... וכן ראיתי את ר' שמואל הפרנס ואת ר' יחיאל בנו שהיו גומרין הברכה , שכן קבלו מן הזקנים וכן מנהג בוורמיישא" י . מהצבעת ר' אפרים על קהילת וורמייזא משתמע , שבשאר קהילות אשכנז ( ר' אפרים התגורר גם במגנצא , שפירא וקולוניא ) החזיקו בנוסחה הקצרה . ואמנם חרף ההתנגדות האמורה , ולא רק שנוהג זה הוסיף להתקיים בשאר הקהילות אלא חדר אף לוורמייזא , שלפי עדותו של ר' ' אפרים לא היה רווח שם בימיו . דבר זה אנו למדים מן המחז...
אל הספר