בשנות השבעים של המאה הי"ט הועמדה האורתודוקסיה במצב שונה בתכלית מאשר דור קודם לכן - היהודים האורתודוקסים היוו מיעוט בקרב הקהילות היהודיות הגדולות . כוח ההשפעה של הקהילה , אשר קודם לכן השתמשו בו לשם מניעת צמיחתן של התנועות הלא אורתודוקםיות , היה נתון עתה בידי הליברלים . בערים רבות הנהיגו הליברלים שינויים מרחיקי לכת בבית הכנסת הקהילתי והותירו רק מוסדות בודדים בפיקוח אורתודוקסי . בקהילות מסוג זה נאלצו האורתודוקסים להקים בתי כנסת מסורתיים פרטיים או להשתמש בבתי תפילה פרטיים קיימים . ברוב המקרים עדיין נדרש מהם על פי חוק להיות חברים בקהילה המאורגנת , הנתונה לשליטה ליברלית , ולשלם לה מימים , בנוסף לתשלום לאגודות האורתודוקסיות הפרטיות . ההנהגה הרבנית האורתודוקסית , ושמשון רפאל הירש בייחוד , חשבה שמצב זה הוא בלתי נסבל . אומנם היהודים האורתודוקסים היו חופשיים להשתתף בתפילה ולדאוג לכל יתר צורכיהם הדתיים באגודות הפרטיות שהקימו , אך הירש הרגיש שהחובה לשלם עבור אחזקת המוסדות הדתיים 'האפיקורםיים ' מהווה פגיעה בחופש המצפון . כמיעוט קטן במרבית הקהילות העירוניות נואשו האורתודוקסים מן המחשבה שיזכו אי פעם ל...
אל הספר