רבים אחרים , שיצאו מן הזוועה של הנאציונל םוציאליזם והשואה , העדיפו לראות ברייך השלישי סטייה של טירוף מן הדחף של התרבות הגרמנית , שהיה הומניסטי בעיקרו , ועל כן הסתכלו על תקופת הרפובליקה הויימארית בנוסטלגיה ובחיבה והתמקדו בתרומה היהודית הייחודית לפרק מפואר זה , אך הקצר מדי , בתולדות התרבות הגרמנית . ארנםט בלוך מחה על ה יפילושמיות ' הזאת שלאחר המלחמה ועל הנטייה לשבח את תרבות ויימאר כעניין שהוא יהודי בעיקרו , ובזכרונותיו משנות השישים הוא נזכר : העובדה שריינהרדט או ס ' פישר , או אפילו ברונו ולטר ואוטו קלמפרר או יוזף קיינם ( Kainz ) היו יהודים , שפיסקטור או רוולט ( Rowohlt ) או פורטונגלר ( Furtwangler ) או באסרמן ( Bassennann ) לא היו יהודים - לא עניינה איש , למעט תככנים אפלים או צהובונים מרושעים . רוב האנשים אפילו לא ידעו על כך . מי בכלל זיהה את המוסיקה של וייל ל'אופרה בגרוש ' כיהודית או את הטקסט של ברכט כגרמני מובהק ... ? חיי היומיום הנעימים , הבלתי מסובכים , והעבודה בצוותא - אלה הם הדברים שיותר מכל ראוי לזוכרם . י בלוך מוסר עדות אישית על מצב הרוח של התרבות הויימארית , שבה התעלו מעל להבח...
אל הספר