זמן מה לפני שהחלה ועידת מפלגת 'הלוחמים , ' ב 24 בפברואר , זומן 'כינוס' כדי להכינה , ונבחרו בו מאה ועשרים צירים . שני הנאומים הפרוגרמטיים ב'כינוס , ' של פרידמן ילין ושל אלדד , הבהירו את המשותף ביניהם , מבחינה אידיאולוגית ופוליטית , אך גם את המפריד ביניהם . על פני השטח נראה היה , שניתן עדיין למנוע פילוג על בסיס 'המצע' הזמני מן הקיץ הקודם . פרידמן ילין הרחיב את היריעה 'על בעיות משטר וחברה , ' והבליט את הצורך של ה'אגף' השמאלי לעצב מדיניות בנושאים אלה עתה , לאחר הזנחה של שנים . הדבר נבע לא רק מהזנחה בתקופת המחתרת , אלא גם מן המצב הארגוני החדש שבו היתה נתונה מפלגת 'הלוחמים . ' על מנת להבטיח את עתידה לא יהיה די 'בסיסמאות הרמות' על 'שלמות המולדת וחרות העם . ' עצם קיומה תלוי בגיבוש אידיאולוגיה בשאלות משטר וחברה . לדעת פרידמן ילין , לא קיים ניגוד בין המטרה הלאומית לבין שאיפת השחרור החברתי : 'נהפוך הוא : הן משלימות זו את זו כשתי רגליו של אדם ... רק בהיותו נשען על השתים , יהא השחרור יציב וקיים . ' רק במפלגת 'הלוחמים' ניתן להגיע לשילוב מוצלח של שחרור לאומי וחברתי . הן השמאל והן הימין ביישוב טעו בד...
אל הספר