ג. משפט פרידמן־ילין ושמואלביץ — גורם מפורר או מלכד?

משפטם של פרידמן ילין ושמואלביץ החל ב 5 בדצמבר 1948 ונסתיים ב 25 בינואר 1949 ( יום הבחירות לכנסת הראשונה . ( העובדה שהמשפט התקיים בעיצומה של מלחמת בחירות לא היה בו , בלשון המעטה , כדי להועיל ללח"י , שהופיע ברשימה משלו בשם 'הלוחמים . ' ב 28 באוקטובר , עוד בטרם החל המשפט , נפגש שאול אביגור , סגן שר הביטחון , עם אלדד , וזה האחרון הבטיחו , ' בכל הכנות , ' שחברי לח"י רוצים לחזור לליגאליות . עם זאת , לא הודה אלדד באחריות לרצח ונשבע שאינו יודע מי רצח את ברנדוט . הוא טען שהם 'הופתעו' ו'הוכר יותר מאשר הממשלה , וסיפר שאמנם היתה קבוצה שסירבה לחזור לליגאליות . 'הוא תמים אם הוא סבור שנאמין לו , ' העיר אביגור . התובע הצבאי , חוטר ישי , ניסה להשפיע על בן גוריון להימנע ממשפטים נגד אנשי לח"י , אך ראש הממשלה לא קיבל את דעתו . ראש שירותי הביטחון ניסה אף הוא להתפשר עם לח"י , משום שהעריך שלא עומדים לרשותו הכוחות הדרושים , לאור כישלון המשטרה הצבאית והאזרחית , או אנשי 'ההגנה' לשעבר , במניעת בריחתם של אנשי לח"י . הוא אף התלונן על עיתונות השמאל , שאינה מסייעת לממסד , לעומת עיתונות הימין התומכת בלח"י . איסר ה...  אל הספר
כתר הוצאה לאור

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי