ברנדוט עיבד סופית את הצעותיו , בסיועם של עוזריו , בין 24 ל 27 ביוני . המתווך ראה מלכתחילה את החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר כ'החלטה אומללה , ' מפני שהביאה מלחמה בעקבותיה , ובגלל ששרטטה גבולות מלאכותיים . פרשת 'אלטלינה' החלישה בעיניו את הטיעון הישראלי , וחיזקה את פקפוקיו בדבר יכולתה של ישראל לגבור במלחמה . לכן הוא הניח שמנהיגיה יהיו נוחים יותר למשא ומתן . ברנדוט עדיין לא ראה בלח"י סכנה , אלא דווקא באצ"ל , כיוון שהוא עלול להתחזק בסיוע יהודי ארצות הברית . כאשר בא ברנדוט להתוות את פיתרונו לעתיד ארץ ישראל , הוא הושפע משיקוליה הגלובליים של מדיניות החוץ הבריטית , קרי : המלחמה הקרה . מכאן נבע רצונו להפוך את עבדאללה לשליט הדומיננטי של מדינה מאוחדת , משני עברי הירדן , שתנהל מדיניות משותפת בענייני כלכלה , פיתוח , הגנה ומדיניות חוץ . ה'איחוד' ( 'Union ' ) ביניהן ינוהל על ידי מועצה מרכזית . שתי המדינות , הערבית והיהודית , ייהנו מעצמאות פנימית . כל מדינה תהיה רשאית לבדוק את מדיניות העלייה של שותפתה ל'איחוד , ' כפי שתהיה זכאית לכך גם המועצה הכלכלית והחברתית של האו"ם . המתווך נטה לוותר על הנגב לטובת המדינה...
אל הספר