בשעת פרשת 'אלטלינה' לא נתן לח"י ביטוי לרגשותיו האמיתיים בשאלת התנהגותו של מנחם בגין , מפקד האצ"ל , בשל האיום על עצם הקיום של ארגונו . לימים גינה אלדד את 'כניעתו' של בגין ואת אי נכונותו ללכת עד הניצחון 'בדרך המהפכנית , ' למרות שכנועו הפנימי שהנשק שבאונייה יושיע את ירושלים . 'שורש השורשים' של הטרגדיה הוא 'חוסר השלמות' שבתורת המהפיכה הלאומית , אף שתליית הסרג'נטים הצביעה דווקא על מהפכנות אמיתית . לאחר 'אלטלינה' ניסה אלדד לשכנע את בגין לנצל את 'פרשת הרצח' כדי לפרוץ לירושלים , בסיוע כל הלוחמים העומדים לרשותו , ולהכריז בה על 'יהודה החפשית . ' כוח כזה ( שבע מאות אנשי אצ"ל ושלוש מאות אנשי לח"י ) יוכל לפעול 'מיד' כנגד המשלטים הערבים עד רמאללה ( על פי תוכניתו של יהושע זטלר , מפקד לח"י בעיר . ( אולם בגין נטה לדבריו לתפוס קודם כול את השלטון הפנימי . אלדד טען שהקדמת 'הכיבוש החיצוני' תחזק את יוקרתם , ותאפשר עמידה עצמאית בירושלים אם ממשלת ישראל תרצה להביאה במצור ( כך . (! אלא ששוב היה זה בגין שהיסס , לעומת אלדד המוכן לכול . לאחר 'אלטלינה' התכונן בגין להתגוננות במפקדתו המבוצרת , עד אחרון חייליו . אלדד ...
אל הספר