עד הרגע האחרון קיווה לח"י שההפוגה לא תצא לפועל בשל הסירוב הערבי : 'שליחי בוויך הצליחו לשכנעם . הצבא קיבל את ההפוגה , לדבריו , במורת רוח ובצער , משום שהשתחרר כבר ממושגיו ההגנתיים הנשענים על 'הגיאוגרפיה של הקרן הקיימת . הרוח החדשה היא רוח הקרב של יוחנן מגוש חלב ושל 'שועלי שמשון . ' רק בקרב המנהיגים לא חל כל שינוי . 'שיא' מאווייהם היו גבולות כ"ט בנובמבר . היפוכו של דבר אצל האויב : הצבא נוחל תבוסות , אך מנהיגיו הפוליטיים מעמידים תנאים . י ' ההפוגה הפכה את הצבא ממתקיף למתגונן , ובכך הוא איבד את יתרון ההפתעה . למפקדים נהירות המגבלות הפוליטיות , אך הם נשלטים על ידי קומץ עסקנים מפלגתיים , ' המדמים עצמם מדינאים , ' שכל מה שהושג בארץ היה בניגוד למאמציהם . מאז ההפוגה הקודמת , שבה אירעה פרשת 'אלטלינה , ' חי לח"י בצלה , וחשש שמא יצווה בךגוריון לפעול גם נגדו . אפשרות מעין זו נרמזה בדברי ב' ג'וזף , 'הדיקטטור הכלכלי' של ירושלים , שאמר ללח"י : 'הימים הטובים שלכם כבר עברו , עתה התכוננו לימים רעים . ' כבר ביולי 1948 חשש איפוא לח"י מהאפשרות שיחוסל כירושלים . הוא הציג עצמו כמגינם של 'ההמונים הרחבים , ' ובי...
אל הספר