הממשלה הזמנית הודיעה על פירוקו של לח"י , לאחר גיוס אנשיו לצבא ב 29 במאי . 1948 אך לח"י הכחיש זאת נמרצות . בתחומי המדינה הצטרפה 'החטיבה הלוחמת' ל'צבא ישראל , ' אך לח"י עתיד להתקיים בשטחי המדינה כ'תנועה פוליטית לוחמת . ' השינוי היחיד יהיה צורני — פעולה בגלוי ולא במחתרת , וללא שימוש בנשק . ברם , בכל שטחי המולדת הנתונים לשלטון זר הוא יוסיף לפעול במחתרת בכוח מזוין , 'הפועל במסגרת עצמאית . ' הכוונה היתה בעיקר לירושלים . גם מחוץ לגבולות הארץ הוא ישמור לעצמו חופש פעולה , 'בין כתנועה גלויה ובין כתנועת מחתרת במקום שהתנאים דורשים זאת . ' הוא רשאי לפנות לציבור בארץ ומחוצה לה , ולהחרימו למען המשך פעולותיו ומלחמתו , גם בשטח מדינת ישראל וגם בשטחים שעליהם ויתרה הממשלה הזמנית מרצונה הטוב . הציבור יתמוך בו , משום שהוא לבדו מבטיח את קץ השעבוד של עם ישראל . אי האמון בממשלה הזמנית היה איפוא טוטאלי . כמו הצה"ר , גם היא חותרת לידידות מחודשת עם בריטניה . על לח"י מוטלת החובה למנוע את רתימת מדינת ישראל למרכבת האימפריאליזם . ככל שהתקרב תאריך ההפוגה , הזהיר לח"י בתכיפות גדלה והולכת מפני סכנת 'שביתת נשק על יד סטל...
אל הספר