ב 10 באוגוסט 1947 ניתן היה להבחין כסימניה הראשונים של מלחמה יהודית ערבית קרובה . ביום זה נרצחו ארבעה יהודים ונפצעו שבעה בקפה 'גן הוואי' בתל אביב . בעקבות תקרית זו פרצו התנגשויות המוניות בין יהודים לערבים בגבול יפו-תל אביב . 'ההגנה' ערכה פעולות תגמול אחדות , שבמסגרתן נהרגו בשוגג בפרדס אבו לבן ( פרדס כץ ) אם ערבייה וששת ילדיה . המדיניות הערבית של לח"י , פרי הגותו של פרידמן ילין , הועמדה איפוא במבחן המציאות . הציבור נקרא להימנע ממלחמה : מלחמה עברית ערבית נחוצה לשליטים הבריטים כדי להוכיח לעולם , שנוכחותו של הצבא הבריטי הכרחית כאן לשם שמירה על 'השלום והסדר ... ' הרוצחים הערבים אינם משרתים את האינטרסים של בני עמם . הם סוכנים של השלטון הזר ושכיריו . אליהם יש להתייחס כאל בוגדים ... אסור שפעולות ההגנה והענשת הפושעים תיהפך למלחמה פרועה נגד שכנינו הערבים בהמוניהם ... לערבים פנה לח"י בקריאה 1 'אין מקום לשנאה ולמלחמה בינינו . האשמים יבואו על עונשם , אולם חפים מפשע לא ייפגעו . ' ... פרידמךילין סירב לקרוא את הכתובת על הקיר , וטען שאת המלחמה ניתן למנוע ... ' רק אם יורחק מכאן השלטון הזר . ' ... אמנם ק...
אל הספר