הקונגרס הציוני הכ"ב היה לגבי התנועה הציונית הרשמית הזדמנות לחשבון נפש . ללח"י היה ברור מראש שהקונגרס ישמש הוכחה לאוזלת ידה של הציונות ולצדקת דרכו שלו , ולכן המליץ לחבריו שלא להצביע , או להצביע ל'התנועה לאחדות העבודה " . ' לא במקרה ראה בו לח"י קונגרס של מתונים גרידא , בשעה שלאמיתו של דבר התנהל בו פולמוס בין אקטיביסטים למתונים . הרוב המכריע של הצירים היו בעד מדינה , אולם הוא היה סבור שלא הימין ולא השמאל השמיעו בו רעיונות חדשים : 'תבוסנות עד כדי זוועה מצד אחד , ומצד שני — משחק במליצות שאין אחריות אומרן עליהן " . ' הטרור זכה לגינוי כמעט מוחלט בקונגרס . " 'המונופול' של התנועה הציונית על ' תבונה פוליטית' לא עמד לדידו במבחן . כדוגמה לכך הצביע — בכותרת ראשית — על שני אירועים , שוליים לחלוטין : ( א ) פשיטה של 'ההגנה' לכפר סלמה באמצע דצמבר , 1946 בעקבות גניבת כמות קטנה של נשק על ידי ערבים . 'ההגנה' הסבירה , שלא היתה כל כוונה לפגוע ביחסים התקינים עם הערבים אלא רק להזהירם . לח"י , לעומת זאת , נזעק לגנות את ה'פרובוקציה , ' מתוך חשד שמא מדובר במתן שירות לבריטים המעוניינים 'בהעברת מלחמת החרות העברית ...
אל הספר