שורשיה של התרבות הפוליטית של ישראל בשנות החמישים נעוצים בתרבותו הפוליטית של היישוב היהודי , שהתמסרה בתקופת המנדט הבריטי . ואלה היו תכונותיה המרכזיות : > א ) ריבוי מפלגות . לאחדות מן המפלגות היה בסיס עממי רחב ומנגנון מסועף , ולאחרות היה רק שלד של מנגנון , ומאגר בוחריהן בא מקבוצות אוכלוסייה מוגדרות . ( ב ) רוב המפלגות היו רב ממדיות במגוון תחומי עיסוקן ובשירותים שסיפקו לציבור בכלל , ולקהל בוחריהן בפרט . > ג ) קבוצות רבות היו מאורגנות על בסיס אינטרסים ואידאולוגיה , והצליחו להבטיח לעצמן מידה רבה של אוטונומיה בכל הנוגע לגיוס כוח אדם ומשאבים כלכליים . כאלה היו , למשל , ההסתדרות הכללית , תנועות ההתיישבות וארגוני המחתרת . > ד ) התמסד עיקרון 'המפתח המפלגתי' — מאזן הכוח הפוליטי , שבא לידי ביטוי בבחירות או עקב הסדרים פוליטיים בין מפלגתיים אחרים — ועל פיו אוישו לא רק משרות ציבוריות פוליטיות , אלא גם משרות מנהליות ועמדות כוח למיניהן , ועל פיו חולקו התקציבים . המערכת הפוליטית , שזה עתה היתה לריבונית , היתה חייבת להתמודד , כמעט בו זמנית , עם כמה משימות מרכזיות : ( א ) שילוב הקבוצות והארגונים שלא היו ...
אל הספר