כאמור , לאחר שמוצו אפשרויות השיכון בערים הנטושות נהפכו מחנות העולים למסגרת הקליטה העיקרית . במשך שנתיים ( 1950-1949 ) עברו במחנות העולים כ 200 אלף עולים . כ 100-60 אלף עולים שוכנו במחנות בו זמנית . תקופת השהות הממוצעת בהם היתה שלושה שישה חודשים . לא כל המחנות היו עשויים מקשה אחת . העולים ששוכנו במחנות צבא בריטיים לשעבר , " ובייחוד במחנות הצבא שבעיבורי המושבות והערים היהודיות הוותיקות , שפר גורלם יותר מן העולים ששוכנו במחנות האחרים , ואפילו יותר ממקצת העולים ששוכנו בערים הערביות הנטושות . בזכות קרבתם של המחנות למושבות ולערים הוותיקות יכלו העולים ליהנות מתשתית השירותים העירוניים והממלכתיים שלהן . לעומת זה , ברבות מן הערים הנטושות ובמחנות העולים האחרים , שהוקמו במרחק ניכר ממקומות יישוב ותיקים , הוקמה תשתית חדשה , וזו היתה בדרך כלל בעלת איכות נמוכה יותר . המחנות נבדלו זה מזה גם בתפקידיהם . מחנה העולים 'שער העלייה' שבמבואותיה של חיפה , למשל — לשעבר מחנה הצבא הבריטי 'סנט לוקס' — ( St . Lucas ) נהפך עד מהרה ל'מחנה מיון' מובהק . עד מארס 1949 היה המיון הראשוני של העולים נעשה בנמל עצמו , ומשם ...
אל הספר