במאי 1948 היו שתי אוכלוסיות עולים שרויות במצוקה , אם פוליטית ואם חברתית , שהיתה חובה מוסרית ואנושית , וכן כורח פוליטי , להעלותם לארץ ללא דיחוי : אוכלוסיית ' שארית הפלטה , ' שאחרי סיום מלחמת העולם השנייה התקבצה בסיוע מנגנון 'הבריחה' במחנות העקורים במערב אירופה ובמחנות העצורים של הבריטים בקפריסין , ואוכלוסיית היהודים בארצות האסלאם שבאסיה ( למשל , תימן ועראק , ( שמצבם הפוליטי והחשש לביטחונם חייבו פינוי מידי של קהילות שלמות . חוץ משתי אוכלוסיות אלה היו ריכוזים גדולים של יהודים , בראש ובראשונה בצפון אפריקה ובמזרח אירופה , שמצבם הפוליטי לא חייב , לדעת הממונים על העלייה , את פינויה של הקהילה כולה , על טפה וזקניה , ועל כן אפשר היה להעלותם בהדרגה ולפי אמות מידה סלקטיביות , על פי סדר העדיפויות של מדינת ישראל , או מדיניות ההגירה בארצות מושבם . ממשלת פולין וממשלת רומניה , למשל , התירו תחילה הגירת יהודים , ואחר כך עצרו אותה תקופה ארוכה . הכורח לסייע לאוכלוסיות האלה הוליד את מבצעי העלייה המרכזיים בתקופה הראשונה , ( 1951-1948 ) מבצעים שהצריכו ריכוז של מרב המשאבים בזמן קצר וקצוב , ואלה הם : ( א ) העל...
אל הספר