המקור בהוראת ההיסטוריה

הרצה יעקב טורי אם הבינותי את דברי הד"ר זון לאשורם , מתנגד הוא לשימוש במקורות בבתיה"ס בשם המדעיות הצרופה . אין לנו הוצאות מדעיות של מקורות ; אין לרשותנו אפאראט מדעי , שינחה אותנו בניתוחם , לא ניתנה למורה הכשרה מדעית מספקת בניתוח המקורות ; אין הוא בקיא די הצורך בדרכי המחקר ואין לו ידיעות מספיקות על כל התקופות ההיסטוריות ועל כל המקומות הגיאוגרפיים , שבהם דנים המקורות . על כל אלה אפשר להוסיף אף את הטענה שלא הושמעה , כי אין למקור משמעות מחקרית אלא בלשונו האוריגינלית , ואילו האוספים הנמצאים בידי תלמידינו אינם אלא תירגום , כלומר העתק משני , אשר אינו יכול לשמש חומר לניתוח מדעי . מתוך גישה זו מתיר הד"ר זון את השימוש במקורות לכל היותר כאמצעי לאילוסטרציה בכיתות הנמוכות וכאמצעי לאינפורמציה בלימוד ההווה = ) אזרחות . ( דומני , שטיעון זה מביא את עצמו לידי אבסורד : בשם המדעיות הצרופה אפשר לאסור , כמו על השימוש במקורות , אף על השימוש בספרי הלימוד הנהוגים כיום בביה"ס ! כי אין לנו ספרי לימוד הנעלים מכל ספק "מדעי" ואין לנו גם מורים שהתנסו בכתיבתם או "הוכשרו לקראת המחקר ... בשעת לימודיהם , " לפי דברי הד"ר...  אל הספר
החברה ההיסטורית הישראלית