בפרק יט באים שני משלים : הלביאה והגורים מחד , ומאידך גפן שנועדה 231 עמ' 232 . 35-34 עמ' . 41 את דעתי על היחס בין שתי המכות כבר כתבתי לעיל . 233 לפי אייכרודט , הלקח הנלמד מן המשל בפס' ו ז הוא מעין פסק דין ייחודי שיש להכריז עליו , שהרי אין זו מסקנה משתמעת מאליה , אלא זו היא החלטת ה'שופט' על ירושלים . לשרפה ושעתידה להיות מושלכת למדבר . בראש הפרק באה כותרת " ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל" ( יט , א . ( כותרת זו משמשת פירוש ראשוני בסיסי למשלים , וברור הוא , שיש לנקוט לגביהם את הפירוש שהנביא מכוון אליו . כלומר , אם הכותרת מכוונת לשני המשלים הנפרדים שבפרק , שכל אחד מהם משתייך ליחידה נבואית נפרדת , אזי יש לפרש את כל אחד מהם על הנשיאים . ואמנם המשל השני מזכיר "מטות עוז ... שבטי משלים" ( יא ) וברור , שהוא מכוון לבית מלוכה . גם ציורי הכפיר , הלביאה והגורים הם מסימני השלטון המובהקים . קשר נוסף בין שתי היצירות עולה מעניין הפתיחה הזהה : "אמך" ( פס' ב ו י , ( ואולי זה אפילו מכוון לאותה 'אם , ' היינו , שבשתיהן מדובר אם לא באותה דמות גופה , הרי לפחות באותו סוג של דמות העומדת ביחס או בהשוואה לדמויות אחרות ...
אל הספר