ארגון הנבואות המרכיבות את פרק לג מלמד על עקרון עריכה , שיש עמו גם מסר אידיאולוגי . העקרון העריכתי היה ( כאמור בפרקים הקודמים , ( לכלול את הנבואות , שנאמרו בתקופה הקריטית של מצור ירושלים החל בשנת 588 ועד לנפילת ירושלים ועד לזמן קצר לאחר מכן . מצד אחד נראה שיש כאן , לכאורה , שיקול טכני ותו לא , היינו , במגילה נכללו מספר נבואות מן התקופה האמורה , אבל עיון בהרכב ובצירוף מלמד שיש כאן רעיון מקיף יותר : בין השאר הנביא מתייחס במגילה למעמדו מול הקהל בשעה קריטית זו בחיי העם . שעה שבה מוכחת ועולה צדקת טיעוניו מן העבר על הצפוי לעם . לאורך כל נבואות יחזקאל במהלך שש השנים שמאז הקדשתו לנביא ועד נפילת ירושלים התבססו טיעוניו העיקריים על כך , שסוף החורבן לבוא על כל מה שכרוך בכך — אבדן העיר והארץ וההליכה לגלות . לסיכום : יש בכלל הנבואות שבמגילה כדי לתת תשובות עדכניות בשורה של נושאים חיוניים לעם . בתחילת המגילה הנביא חוזר ומאשר את מעמדו כצופה , ויש בכך משום הודעה שבצו האל יש לו אחריות אישית על העם וגורלו . תפקידו הוא לומר את דברי השליחות האלוהית , שהוכתבו לו לשעה הזאת ולבאות . עוד צד של תפקידו הנבואי עולה...
אל הספר