מן העיון בחמש הנבואות שבמגילה הנדונה עולה , ששתים מהן מתאימות לשעה המיידית שלאחר החורבן והגלות : כך הוא לגבי השלישית — פרשת סיום האלם , והרביעית — הנבואה על יושבי החורבות . לגבי הנבואה על שיר העגבים ( פס' ל לג , ( אין ראייה חד משמעית על היותה שייכת לתקופה זו . אבל צריך להניח שאף היא שייכת לכאן ( לפחות אליבא דעורך הספר ) וזאת משום התפיסה של שיבוצה כאן ומשום שהמובא בנבואה משקף את יחסי הקהל אל הנביא במשך תקופה ארוכה יחסית . יחזקאל החל בנבואתו בשנת חמש לגלות יהויכין היא שנת 592 לפסה"נ , ומן המתואר כאן עולה שמדובר על הנסיון העולה משורה ארוכה של נבואות הנביא לפני הקהל , וזה התרגל לצורת התנהגות מסויימת כלפי הנביא ונבואותיו . 7 לפי התאריך בפס' כא \ "בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש" אנו עומדים בשנת 586 / 5 לפסה"נ . אמור מכאן : בשעה זו מלאו כשש שנים לשליחותו של יחזקאל אל העם . נכון הוא , שאין מניעה שהדברים עשויים היו להיאמר אף כשנתיים קודם לכן , אולם המיקום הנתון ( והתוכן ) מאשרים את תיארוכה זה של הנבואה . ועוד : כפי שראינו יש זיקה של השוואה בין הנבואה על יושבי החורבות = ) ארץ ישראל ) 71 לפי רד...
אל הספר